אך הדרישה הגדולה ביותר לתרגול היוגה היא לב פתוח. לב חומל. הכרת תודה. הכרה בעובדה שזה חסד לתרגל יוגה. שלא כל מי שנתקל בהזדמנות הזו מזהה אותה כהזדמנות פז, לבוא במגע עם המקום הטהור והנקי ביותר של הוויתנו, הנשמה, העצמי, במהלך החיים האלו.

כשאנחנו בוחרים להיות בשליטה מוחלטת, כשאחנו חיים מהמיינד, השכל, הראש, במקום מהלב, אז אנחנו חוסמים לעצמנו המון אפשרויות לגדול ולהתממש בחיים.
אנחנו נדרשים לגייס אומץ, אנחנו נדרשים לשחרר ציפיות, אמונות, דוגמות, ולהתחבר למקום שמרגיש, חש וצומח מתוך רכות וחמלה, ולא מתוך שיפוט וביקורת נוקשה.
למעשה זה קצת פרדוקס…. כי לכולנו יש את הכמיהה לגעת בלב, באמת ובאהבה. כנראה, שאין קיצורי דרך.

אז תרגול היוגה אמנם "דורש" לבוא עם לב פתוח, אך יש לו היכולת לפתוח לב סגור ופגוע. ההחלטה היא שלנו- אם לאפשר לו או לא. אם אפשרנו- זכינו.

סאטיא יוגה תרגול מהלב